מי שיודע להביט באור הנרות,
אור החיים,
בבגדים רטובים וימים קרים,
מוכן להאזין להדרכת השכינה,
לקיים עצה נעלה,
ולחפש כיצד לממשה,
ידע כי –
תפילותיו לרוח נשמעות ובעת זו אף, מ ת ה ו ו ת.
עת קיבל האדם גזירה,
“מתנה” אשר יש בה צער או מחלה,
דחק כלכלי,
מורל ירוד או חוסר משמעות,
ידע כי אין לצעוד בשביל הפיתול והבלבול,
אלא להתחזק בכוחות הלב והאמונה.
זאת הבריאה הפלאית, הכל יכולה,
האוגדת בין כותלי זרועותיה,
את כל הקיים, המרווח בין היש לנעלם,
ומפסלת ציורי מציאויות קיימים,
בהם ישנם אנשים, חיות ודוממים,
המקיימים בינם לבין עצמם סיפורים, משחקים,
מעשי הפריה ומחול ריקודים.
עת, נשכח טעם החיים,
פעמים, ישחקו הם במחול שדים,
עת, נאטמו הם משורש מקורם,
עלולים להכות האחד השני עד זוב דם.
עת, נזכרו הם בטעם קדושת החיים,
ויודו הם בברכת הודיה לאלוהים,
יהיו הם עדים ל נ י ס י ם פלאיים.
צילום :
Lilach Sade
~
טבע אילן,
מרפא, מתקשר, מדקר.
