“משהו לא עובד לי כמו בעבר.
לא באים אליי לקוחות חדשים,
אנחנו משלמים משכנתא,
יש לי דמי שכירות גבוהים על החנות,
אני בתוך כדור שלג שצובר תאוצה,
המינוס גדל,
אנחנו נוסעים באוגוסט לחופשה, שילמנו על הקייטנות לילדים,
אני בלחץ נוראי,
אין לי מנוחה,
אני כבר לא ישנה טוב בלילה.
הילדים כל הזמן רוצים יחס, ארוחות, ובנוסף לכל, אני ובעלי התרחקנו זה מזה..”
היא משפילה מבט,
נאנחת.
אני שואל אותה שאלה עמוקה, והיא כלא שומעת, ממשיכה לדבר, ואני מבין שהיא צריכה לשתף, לפוגג עוד מהמתח שבו היא מצויה.
“הדלק התייקר, העלו לנו את השכירות על הבית ב- 1800 שקל לחודש,
יש לי ירידה של 65 אחוז במכירות,
אנשים חווים קושי כלכלי, עם יד קצרה על הארנק, דיברתי עם כל הקולגות שלי, וכולם מדווחים על ירידה,
אני והעובדות שלי נמצאות כל היום בחנות, והיא די ריקה,
אני כל היום עובדת, מסדרת, מעצבת, ולקוחות, כבר לא מגיעים וכמעט ולא קונים.”
אני: אני מאוד מבין אותך,
לחץ כלכלי זה התמודדות מאוד קשה. באמת יש ירידה בהכנסות להרבה עסקים, בעקבות יוקר המחיה,
אך, האם עצרת רגע לשאול את עצמך מה קורה פה ?
יתכן שכל מה שאת עוברת הוא שיעור נוסף באמונה ? אם נכנעים לצד החיצוני זה מייצר חרדה ומוריד אותך עוד יותר למטה, ואז החנות פחות ופחות עם אנרגיה ושמחה ולאנשים פחות בא להיכנס אליה.
נראה כי העיניים שלך פונות החוצה, שכחת את הסיבה שלשמה הקמת את החנות,
שכחת את השליחות שלך, איבדת את החיבור,
השמחה אבדה,
וזה מורגש ומתגשם בלקוחות הפוקדים את החנות.
החנות, הבגדים, הם בסופו של דבר חלום שלך לשמח, לגרום לאנשים להרגיש טוב עם עצמם. החנות היא כוונה, רוח שמתגלמת בחומר. היעוד שלך הוא להסכים לקבל שפע על מנת לתת.
מקור הנשמה שלך הוא שלם וניזון כל רגע משפע אינסופי, אין בו חוסר.
עלייך להתחבר שוב לביטחונך העצמי והבנה שאת חלק מתהליך גדול יותר שעובר על כל האנושות.
בזמן החיבור את תחושי ידיעה שאת מחוברת לצינור שפע אין סופי שרק רוצה להעניק לך. כשאדם מתחבר לשפע שבו, הוא הופך להיות כמו מעיין מים בטבע באמצע הקיץ, ויש ביכולתו להרוות רבים מבלי להרגיש חוסר.
“בסדר, אני מבינה, מתחברת ומוכנה לתהליך הזה.”
עשינו תהליך של קילוף בשכבות הרגש.
בהשראת שיטת המסע,
היא עשתה סריקה לגופה,
ובכל מקום שבו היה כאב,
הזכרתי לה לתת לו מקום,
וכיוונתי אותה לזהות איזו אמונה יושבת שם.
היא בכתה,
דמעות רבות יצאו מגופה,
היא רעדה, היה לה קר,
אף כי זה היה באמצע הצהריים בחודש יולי..
שכבה אחר שכבה, בצורה מדויקת,
עברנו דרך כאביה,
דרך כל המטענים שהיא צברה,
כל הרגש שהיא ספגה.
לאחר מכן היא הגיעה לריק,
לכלום,
חוותה משהו מאוד קשה,
סוג של שעמום ואי רצון לחיות,
הנחתי אותה לרדת יותר עמוק, פנימה,
ואז היא גילתה את האור שבה,
הרצון לחיות, התחברה לאהבה שבה.
לפתע החלה להתרגש,
שטף של אהבה שטף את גופה,
היא הרגישה כמו מרחפת,
שמשהו חזק לוקח אותה.
אני: הגעת למקור שלך.
הרגעתי אותה.
כל מה שראית בתהליך של היום,
אלה היו קליפות, שכבות של הגנה,
תודעה נמוכה שמשכה רגש נמוך.
את אור גדול,
את אהבה עצומה,
היזכרי מי את.
לפתע החלה לבכות בכי של שמחה,
היא נזכרה בסבתא שלה,
שהיתה אישה צדיקה, והיתה אוהבת אדם,
היא קיבלה ממנה מסר, להמשיך לתת אהבה,
לא לעצור,
לא לסגור את החנות,
לעצב מחדש את החלל,
להכניס שמחה,
להביא סחורה חדשה,
לעשות כיף ביחד עם העובדים,
ולקבל את הלקוחות עם חיוך,
לתת להם שירות מהכל הלב.
הכוחות שלה שבו אליה אט אט.
“האהבה שלי זה הלקוחות. בעיקר נשים באות אליי,
אני אוהבת שהן מרגישות יפות, שהן מרגישות טוב עם עצמן,
שהן לבושות טוב, נראות טוב, זה משפיע על השמחה שלהן,
ועל הקשר שלהן עם עצמן ועם העולם.
יש לנו ליין אותנטי וייחודי.”
היא הבינה הכל,
היא אישה עצמאית, יזמית, היא רק היתה צריכה להיזכר,
לעשות סדר בראש, בליבה, לשחרר את מה שישב עליה עמוק.
בסיום הטיפול היא לקחה את הנייד שלה, רשמה במכתבים רשמים, תובנות, ודברים שיש לה לעשות.
שבוע אחרי כן, אמרה לי “עוד באותו יום של הטיפול, באה לקוחה ועשתה קנייה ענקית, בכמה אלפי שקלים,
למחרת היה קצת שקט, רגוע כזה, ומיום רביעי, באים הרבה מאוד לקוחות, הקופה התחילה להתמלא, כאילו הוסר מחסום מעליי, משהו טוב קורה..
חזרה לי השמחה, האהבה לפגוש את הלקוחות שלי, וכשאני ככה, השמיים הם הגבול.
תודה!”
טבע אילן,
מטפל תודעתי, רגשי, ופיזי.
כלים : תקשור מסרים, עיסוי רפואי, דיקור סיני.
בגישת ריפוי טבעי.
